האמת שאצלנו כבר שש שנים לא הייתה שנה נורמלית, שהתחילה והסתיימה בלי איזו מגפה או מלחמה. המציאות הזאת הכריחה רבים מאיתנו ומילדנו להיעזר בפלטפורמות טכנולוגיות כדי לתפקד במצבים האלה. ויש בזה גם צד חיובי, אנו חיים בעולם שהטכנולוגיה פותחת בפנינו אפשרויות תקשורת שלא היו לנו בעבר. אנו יכולים לנהל שיחות וידאו מרובות משתתפים, ואפילו לשחק בקביל עם אנשים מכל העולם. וכך באפשרותנו ליצור חברויות וקשרים עם אנשים רחוקים מאיתנו, שגם יכולים להוביל למפגשים פנים אל פנים. לפתע  אנו אפילו מרגישים נוח ומוגנים יותר בתקשורת מאחורי המסך ומחוברים לאוזניות.

אולם משהו בתקשורת הבלתי אמצעית שלנו עם אנשים הולך לאיבוד. האבדן הזה לעיתים כולל גם את היכולת שלנו להבין טוב יותר קודים חברתיים, ניואנסים דקים של האנשים הסובבים אותי. מתי מישהו נעלב ממשהו שאמרתי בטעות, מתי אני עושה דברים שבזכותם המפגש הופך מעניין ומהנה יותר, וגורם לכך ששאר חברי הקבוצה ממש שמחים לראותי כשאני מגיע למפגש, ומתי אני לא מפנה קשב למה שאחרים עושים ואומרים ומאבד קשר לסובבים אותי?

שכשאנחנו מתבגרים המצב נעשה מורכב יותר. אנחנו יותר מדברים אחד עם השני, משתפים חוויות אישיות אחד עם השני , אבל פחות מייצרים חוויות איכות משותפות. לעיתים העולם הפנימי שלנו נשאר רק שלנו, מנותק מהעולם בחוץ וגם היכולות לחלוק אותו עם הסובבים אותנו הולכת ומצטמצמת. האפשרות לצאת שוב למסעות, ששם נפגשנו והפכנו לחברים, הופכת להיות קשה יותר עד בלתי אפשרית בשגרת החיים היומיומית שלנו.

ומה זה בכלל משחק תפקידים של מבוכים ודרקונים?

במבוכים ודרקונים השחקנים והשה"ם (שליט המבוך) יוצאים ביחד למסע בתוך עולם בדיוני משותף. זהו סיפור המסופר בהנחייתו של השה"מ . כל אחד מהשחקנים בוחר להיות דמות בתוך סיפור המשחק. דמות זו לרוב כוללת את החלומות , תכונות האופי, והתשוקות של השחקן המושלכות פנימה ומשתלבות בתוך סיפור המשחק. יש כאלה שבחורים בדמותו של הכהן שביכולתו לרפא חבר שנפצע בקרב או לרפא רעל המשחית את גופו של דמות הזקוקה לעזרה. יש כאלה שדווקא דמותו של הנוכל אשר בתעלול ערמומי בכוחו להימנע מקרב או לנצח בו בלי פגע וקרב מתיש. יש שמתחברים לדמותו של הקוסם, המכשף אביר הקודש המגן והשומר תמיד על החבורה ועוד.

בתוך עולם זה אנו חווים ביחד שוב חוויות של מתח וסערה, מסתורין , שמחה ועצב. למעשה דרך משחק המבוכים ודרקונים לעיתים אנו משתפים ומעבדים רגשות ומאווים שונים, ואפילו  טראומות  שונות שלנו עם אחרים מבלי שהדבר יהיה מאיים או לא נוח למי מהשחקנים. להפך, לרוב הכל מצטרף לכדי מארג סיפורי שלם שבו סיפורי הדמות השונים משולבים ומפתחים את סיפור ההרפתקה המרכזי ,והופכים אותו סוחף ומרתק יותר.

בדיוק כמו אותו ילד שאביו מת בתאונה, ובסיפור הדמות שלו כתב את יתמותו:  היה עליו לברוח מכפרו לאחר שזה הותקף ועלה בלהבות. אולם בהמשך ההרפתקה החלטתי שיגלה שאביו המת השאיר לו חפץ, חרב קסומה במקום כלשהו, המוענקת ע"י מישהו. בעזרתה מצליחים כל  ההרפתקנים לנצח מפלצת איומה, שרק החרב הקסומה יכולה להכות בה את מכת המחץ האחרונה. ובאותו קרב נגדה, שהיה מותח עד אימה, ברגע שהייתי בטוח שאמות באבחת חרבו של  מנהיג אורקים שטני ואפל, חברי הסייר ירה בו חץ מאחורה שפילח את ראשו של האורק השפל.

בהרפתקת מבוכים ודרקונים אנחנו שוב יוצאים ביחד למסע משותף שמאפשר לעולם הפנימי והחיצוני שלנו להיפגש, ויוצרים יחד רגעים משותפים בלתי נשכחים שמייצרים את החיבור, את הזיכרון המשותף שעושה אותנו גם חברים.

לקריאה נוספת:

https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2723

משחקי תפקידים, תמיד מאפשרים משחק עם הזמן והמרחב, ואם אתה שה"ם (שליט מבוך) טוב  עליך לפתח מעט את המטפיסיקה של העולם שלך, ולמצוא הסבר פילוסופי קצר מדוע זה אפשרי. קצת כמו בסיפורים של בורחס היקום הוא רשת של זמנים אפשריים המתקיימים בו זמנית ובמקביל. "זה ככה באמת", אולם במציאות הכרתנו מוגבלת לזמן ומרחב לינארי ואילו במשחק הדמויות מסוגלות, כמובן בהתאם למגבלות שונות, לנוע בין העולמות והזמנים האפשריים האלה. יש כמובן גם רשת של סיפורים שאפשר לטוות מסביב לרעיון הזה: יש מי שאחראי (גילדה סודית) לכך שרצף אחד לא יתנגש ברצף אחר ואז העולם האפשרי יסחף אל "האין" וכדומה. כל שה"ם "והמולטיוורס (רעיון הריבוי עולמות) שלו.

הרעיון הזה מאפשר לחרוג מהקלישאה של חזרה לינארית לאותו עולם כמו באותן טרילוגיות פנטזיה שאחרי ההצלחה הגדולה שלהם חוזרים אחורה לתקופות קודמות. אולם זה לעולם לא ישתווה להצלחה ולריגוש של גילוי העולם הזה בפעם הראשונה. אז איך בעזרת רעיון היקומים המקבילים (מולטיוורס) אפשר לעשות את זה למעניין? להלן כמה מחשבות ראשוניות שלי בעניין הזה.

חזרה אל העתיד או חזרה אל העבר? בפוסט הזה אתמקד דווקא בחזרה אל העבר ולא משנה כרגע ההסבר איך עברנו לשם. זה יכול לקרות בעזרת מכונת זמן של איזה מדען\מכשף מטורף, חור תולעת הנמצא במעמקי המבוך והלחש הקסום גילה אותו או  פורטל שפשוט זרק את ההרפתקנים לשם ללא כל הכנה מוקדמת.

יש משהו אחר בלשחק בעולם בראשתי, עולם שרק עכשיו נוצר, כלומר לא ללכת אחר אגדה שכבר התרחשה במציאת "החרב האבודה" או "ביצת הדרקון" האחרונה וכדומה,  אלא להיות אתה עצמך "האגדה" בראשית הזמן לדורות הבאים. עולם בראשיתי קרוב יותר למיתולוגיה. וכאן יכולים להיכנס סיפורי בראשית שונים, התפצלותם של גזעים לבני תופת ויצורי מרום וכדומה.  לדוגמא הרפתקה על היווצרותו של "האלף האפל" הראשון, כתוצאה מאיזשהו סכסוך בממלכת האלפים ואולי סיפור היווצרותם של "גמדי השאול" מסקרנות היתר שלהם לחפור במעמקי האדמה. ההרפתקנים נלחמים "בנבל הראשון" ושמם יצא לתהילה.

אבל הרי היינו כבר בעתיד של ההרפתקה. ולכן, אנחנו יודעים מה יהיה בסופה. זה לא חייב להיות כך, עלילת העבר לא בהכרח חייבת להוביל לאותו הווה כפי ששוחק בהרפתקה הקודמת. המשחק בין כמה עתידים אפשריים בהתאם לאירועי העבר יכולים להיות בעצמם קרקע פורייה ליצירת הרפתקאות. ובכל זאת, זה אותו עולם והאחדות הצורנית שלו צריכה להישמר. ולכן, קצת כמו במונדה לייבניציאנת, משהו מרצף זמן אחד תמיד משתקף ברצף זמן אחר ומהווה קרקע להרפתקאות חדשות. עולם של עתיד אפשרי בדמותו של כוכב רחוק משתקף באירועי העבר הנוכחי.

באופן גנרי הרפתקנים הולכים במרחבים שכבר נוצרו ובחיפושים אחר כאלה שנחרבו ואיתם החפצים שאבדו. אולם יש משהו מרענן בלהיות אלה שיצרו את "פלאי העולם" וסיפור בנייתם הוא חלק מסיפור ההרפתקה של השחקנים, אולי גם מטרת ההרפתקה.

סביר להניח שכבר יצרת לעצמך את אביזרי המשחק מהרפתקה הקודמת. אפשר להשתמש בהם בשינויים קלים, אולם יותר מעניין להצית את הזיכרון והדמיון של השחקנים בו זמנית. לדוגמא לייצר מפה חדשה שמאוד דומה למפה ששוחקה בהרפתקה הקודמת: ישנם חלקים במפה שהם ממש אותו דבר: גיאוגרפיה כללית, מיקום ערים ועוד, ישנם מקומות שהושמטו ולא קיימים, ויש גם כמה אתרים חדשים. ורק מלהתבונן במפה, ולשים לב למה שנוכח ונעדר ומה שמפציע בחדשנותו עתיקת הימים, יכולים ההרפתקנים לדמיין ברוחם ולצאת להרפתקה הבאה.

זהו לעת עתה. משער שאוסיף  רעיונות ומחשבות על העניין הזה בהמשך.

נשחק גם במגוון רחב של משחקי לוח מודרניים הקשורים לעולם המבוכים ודרקונים. מגוון זה כולל לצד משחקים ותיקים את המשחקים הטובים והחדשים ביותר היוצאים מידי שנה: משחקי מלחמה ומשחקים שיתופיים, סחר וניהול משאבים ועוד. ולחובבי המתיישבים של קטאן, קטאן זה רק משחק כניסה.

שמות: השם אמור מצד אחד לבטא משהו מההיסטוריה של העולם מצד שני להיות אקטואלי בו ברגע שנתקלים בו במפה. על תחתית בקבוק הבירה השבור שמצאנו במבוך מתחת למצודה עתיקה היה כתוב "פונדק השועל האדום". הנזיר שפגשנו ביער סיפר שהבקתה שלו "בחורשת האלים" נשרפה  וכדומה.

היסטוריה: אין כמו לשלב במפה הבדיונית עקבות היסטוריות  מהעולם האמיתי: ליד "החומה העתיקה" מצוי מבצר אדריאנוס, סמוך להר געש כבוי מצויים שרידי פומפיי ובשפך הנהר עיר בשם איטיל (בירת ממלכת הכוזרים האבודה). המפה לא רק נותנת לשחקנים דרך להתמצא בעולם אלא גם מחזקת את תחושת המציאות של העולם המשוחק.

הנוכח\נעדר במפה: האי הנעלם, הגנים המרחפים, המכתש והמטאור כולם סימנים לדברים הנמצאים מחוץ למפה, מציינים עולם נוסף שיש לצאת ולחקור אותו.

אני משער שעוד אוסיף לרשימה קצרה זו עוד בהמשך, אולם עד כאן מהרהוריו של שליט המבוך לשעת לילה מאוחרת.

רצוי לשבץ את החידה בתוך אובייקטים בעולם המערכה. נאמר וזו חידת מספרים מתמטית, היא כמובן יכולה להופיע בתור קוד , גלגלת מספרים כמו שיש במזוודות לפתיחת תיבה קסומה. ואולי תופיעה כמנגנון שעונים שיש לכוון באופן הנכון. לחלופין, חידת צורות יכולה להופיע בתור שבירי זכוכית או כלי חפץ קסום שצריך להרכיב מחדש. ככל שהחידה תהיה משוקעת יותר בעולם החומרי והעלילתי  של ההרפתקה כך היא תיצור תחושה ריאליסטית יותר אצל השחקנים.

החידה היא הדרך מצוינת גם לגוון את האופן שבו ניתן להתגבר על אתגרים קרביים בהרפתקת מבוכים ודרקונים. היא עוזרת לשליט המבוך לנווט את הקרב ולשחקנים למעשה לבחור באיזו דרך  הם רוצים להתגבר על הקרב.

נאמר ובאמצע קרב קשוח אחד ההרפתקנים מבצע בדיקת הבחנה ומגלה כתובת מוזרה שרשומה על קיר המבוך. מתחת לכתובת ישנו ריקוע לבנים שצריך להזיז אותם על מנת ליצור צורה מסוימת. ברגע שיוצרים אותה נפתחת דלת סודית לחדר קטן ובתוכו חמישה רימוני אש קסומים שעושים נזק רציני ביותר לאויבים בקרב. אולם כדי להגיע לקיר האחורי, על אחד ההרפתקנים להתגנב מאחורי המפלצות ולהזיז את הלבנים.

החידה יכולה להיות גם משחק בתוך משחק התפקידים. נאמר והשחקנים נכנסים לתוך פונדק דרכים אפלולי. תמיד יש גם דמויות שמשחקות משחק קלפים באחד השולחנות ותמיד ישנו ההרפתקן או כמה מהם שרוצים להצטרף. ובמקום שסימולציית המשחק תהיה תלויה במזל וגלגול קובייה אפשר להפוך אותה לחידה, את הפוקר או הרולטה להפוך לחידת ברידג' או וויסט קצרה.

אפשרות נוספת ומורכבת יותר היא "העולם או המבוך עצמו" המתגלה כחידה או דרך לפתור תעלומה. בעוד ההרפתקנים הולכים במבוך הם מגלים שצורת המבוך היא למעשה צורת חפץ שהם צריכים לחפש, ציור שהם צריכים לצייר.

וגם שירים בשינוים קלים והשמטות מילים יכולים להפוך לחידות החושפות מידע עתיק בתוך איזה ספר קסמים. מי שמתעניין יותר בחידות וסיפורים אז פשוט — אוליפו או זורז' פרק.

אחרי המפגש אני כותב אותם ומשלב אותם בהרפתקת מבוכים ודרקונים עם קבוצות אחרות. הרבה פעמים אני לוקח סיפורים ומניח אותם על לוח המשחק. כמו על לוח שחמט, לעיתים הסיפור הוא משבצת שאם השחקן דורך עליה הוא נכנס לסיפור הזה. לפעמים הסיפורים הם כמו כלי משחק שאני והשחקנים מזיזים אותם לסירוגין.

ולפעמים אני פשוט לוקח סיפור מוכר ומשבץ אותו במקום ובעולם אחר, כמו העץ המוזר הזה שהשחקנים שלי פגשו כשירדו לשאול, עץ מוזר שנפל מגן עדן והפך להיות במקום "עץ הדעת", "עץ הגאווה" ואיים להפוך אותם לפרחי חמנייה…

הציור בתמונה הוא של הצייר הפולני זדיסלב בקסינסקי (Zdzisław Beksiński)

תרשים סיפורי הפונדק מתוך "טירת הגורלות המצטלבים" של איטאלו קאלוינו.

אם אהבתם, מצאתם את התוכן בעל ערך, יש לכם הגיג או מחשבה משלכם על העניין הסטורטלינג, אשמח לשמוע ממכם למטה בתגובה.

כמובן , אפשר גם באנגלית, אבל אני באופן אישי אוהב שהמפגש מתנהל כולו בשפת האם של השחקנים, כולל כל אביזרי המשחק. מנסיון זה יוצר הזדהות אותנטית יותר של השחקנים עם הדמויות שלהם, מביא לידי ביטוי גבוה יותר את משחק הדמויות שלי ושל השחקנים, מאפשר ביתר קלות פרשנות מקורית של לחשים , וכן מפתח את העושר הלשוני של השחקנים והדמויות שהם יוצרים.

פוד קאסט ממש מעולה לשחקנים ומדריכים מתחילים:

https://www.wasd20.net/

אתר מצויין לכל מיני אביזרי הנחיה וכן הרבה "עשה זאת בעצמך" , וגם אם ברצונך למכור משהו , נראה לי זה המקום:

https://www.drivethrurpg.com/

אז אתם מתלבטים לגבי השיטה ? מבוכים ודרקונים גירסא 5, 4 , ללכת עוד אחרונית או אולי בכלל כדי ללכת על Pathfinder או שיטות אחרות? האמת שהדבר הנכון לעשות הוא לבחור את השיטה שהכי נוחה לך אבל גם להצליח לשלב אלמנטים ורעיונות משיטות אחרות. להלן סרטון נחמד בעניין שעוסק בשילוב אלמנטים מהמדורה הרביעית בחמישית. קצת ארוך אבל ששווה צפייה:

הפוסט הנ"ל יתעדכן מידי פעם, אז שווה לעקוב . אם אהבתם\ן את התוכן ומצאתם בו שימוש או יש לכם שאלות , רעיונות משלכם שתרצו שאכתוב עליהם, מוזמנים להשאיר תגובה.

מו"ד 5 (מבוכים ודרקונים מהדורה 5) שמה דגש רב יותר בניגוד למהדורה הרביעית (שאני דווקא מחבב אותה)  על ממש משחק תפקידים. לכן, כדאי להכין את המפגש לא רק לפי הסיפור\העלילה אלא גם לפי תכונות האופי והמאפיינים של הדמויות. בתור שה"ם אתה יכול להשתמש בפגמים שלהם כדי לנסות לאתגר אותם, והם יכולים להשתמש לא רק בחפצים או כלי הנשק שלהם אלא גם בערכים שלהם , בסיפור המשחק שלהם כדי להצליח במשימה ולזכות "בנקודות השראה". וכך גם ן ליצור סיטואציות חברתיות מעניינות ומשעשעות במהלך המשחק

לחשים, טקסים ומה שבניהם: החזרה של מו"ד 5 לשימוש בשפה טבעית ולא מקודדת כמו ברביעית בתיאור הלחשים אינה רק "חזרה למקורות" ושימת דגש על ריאליזם כך שקריאת הלחש נותנת לך את ההרגשה שאתה ממש "מטיל לחש" ולא סתם עושה 2ק6 נזק. יש כאן עניין נוסף והוא היכולת של השחקנים "לפרש" את הלחש בהתאם לסיטואציה ולתת לו משמעות אחרת: את כדור האש שלי אני יכול לזרוק על אוייבים אבל אני גם יכול להעיף אותו למעלה כמו פצצת תאורה, להדליק מדורה או ליצור זיקוקי דינור. במגע הכפור אתה יוצר "יד שלדית" וליד השלדית יכולה להיות אולי משמעות נוספת מעניין הרוחות, הוא יכולה אולי ליצור כפור ללא קשר לרוח, ו אולי כחלק מטקס זימון רוחות או יצירת שלד ועוד ככל העולה על דמיון השחקנים בהתאם למשחק

אני ריאליסט. ולכן, נוטה להעניק לסיפורים שלי ממד היסטורי וספרותי המעניק לשחקנים תחושה של עומק ביחס לסיפור המשחק. זה גם מכניס את השחקנים חזק לסיפור. ה Volo's Guide to monsters  של החמישית ממש מתאים לעניין הזה, לשה"ם שאוהבים סגנון משחק ריאליסטי.

אז עד כאן להפעם. ושיצא לכולם תמיד 20 בקובייה (או לפחות מתי שצריך)

אם אהבתם\ן את התוכן ומצאתם בו שימוש או יש לכם שאלות , רעיונות משלכם שתרצו שאכתוב עליהם, מוזמנים להשאיר תגובה.